ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:א׳

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ח׳:ב׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ב׳:ב׳ »

1 משנה: הַפֵּיאָה נִיתֶּנֶת בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע. בְּדָלִית וּבְדֶקֶל בַּעַל הַבַּיִת מוֹרִיד וּמְחַלֵּק לָעֲנִיִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף בְּחִילְקֵי אֱגוֹזִים. אֲפִילוּ תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה עֲנִיִים אוֹמְרִין לְחַלֵּק וְאֶחָד אוֹמֵר לָבוֹז לְזֶה שׁוֹמְעִין שֶׁאָמַר כַּהֲלָכָה. וּבְדָלִית וּבְדֶקֶל אֵינוֹ כֵן אֲפִילוּ תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה אוֹמְרִין לָבוֹז וְאֶחָד אוֹמֵר לְחַלֵּק לְזֶה שׁוֹמְעִין שֶׁאָמַר כַּהֲלָכָה.

2 הלכה: לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ. מִיכָּן שֶׁהַפֵּיאָה נִיתֶּנֶת בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע. יָכוֹל אֲפִילוּ בְּדָלִית וּבְדֶקֶל תַּלְמוּד לוֹמַר קְצִיר מַה קְצִיר מְיוּחָד שֶׁהַקָּטוֹן מוֹשֵׁל בּוֹ כַּגָּדוֹל יָצְאוּ הַדָּלִית וְהַדֶּקֶל שֶׁאֵין הַקָּטֹן מוֹשֵׁל בּוֹ כַּגָּדוֹל.

3 אִית דְּבָעִי מַשְׁמָעִינָהּ מִן הָדָא תַּעֲזוֹב הַנַּח לִפְנֵיהֶן תְּבוּאָה בְּקַשָּׁהּ. תִּלְתָּן בְּעָמִיר תְּמָרִים בִּמְכַבֵּדוֹת. יָכוֹל בְּדָלִית וּבְדֶקֶל כֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָם. מַה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת אֵילּוּ וּלְהוֹצִיא אֶת אֵילּוּ. אַחַר שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב מִיעֵט. מַרְבֶּה אֲנִי אֶת אֵילּוּ שֶׁאֵינָן שֶׁל סַכָּנָה וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת אֵילּוּ שֶׁהֵן שֶׁל סַכָּנָה.

4 וְאֵינוֹ מְחוּבָּר. אִין תֵּימַר מְחוּבָּר הוּא קוֹרֵא שֵׁם פֵּיאָה לְמַעְלָן. אִין תֵּימַר שֶׁאֵינוֹ מְחוּבָּר קוֹרֵא שֵׁם פֵּיאָה לְמַטָּן. אִין תֵּימַר קוֹרֵא שֵׁם פֵּאָה לְמַעְלָן הוֹצָאָה מִשֶּׁל עֲנִיִים אִין תֵּימַר קוֹרֵא שֵׁם פֵּאָה מִלְּמַטָּן הוֹצָאָה מִשֶּׁל בַּעַל הַבַּיִת. וַאֲפִילוּ תֵימַר קוֹרֵא שֵׁם פֵּיאָה לְמַעְלָן הִטְרִיחוּ עַל בַּעַל הַבַּיִת שֶׁתְּהֵא הוֹצָאָה שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.

5 תַּנִּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר כָּל הָאִילָנוֹת סַכָּנָה. רִבִּי מֵאִיר לֹא דָרַשׁ קָצִיר וְרַבָּנָן דָּרְשֵׁי קָצִיר. כָּל עַמָּא דָּרְשֵׁי קָצִיר אֶלָּא רִבִּי מֵאִיר אָמַר כָּל אִילָנוֹת סַכָּנָה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אֵין סַכָּנָה אֶלָּא הַדָּלִית וְהַדֶּקֶל בִּלְבָד. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַעֲשֶׂה שֶׁמֵּתוּ חֲמִשָּׁה אַחִים בְּחֲמִשָּׁה חֲלִיקֵי אֱגוֹזִים.

6 בַּעַל הַבַּיִת שֶׁקָּרָא שֵׁם פֵּיאָה וְכִילָּה קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ. לֹא קָרָא שֵׁם פֵּיאָה וְכִילָּה קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ.

7 הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן אֲפִילוּ כֵן אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

8 בַּעַל הַבַּיִת יְחַלֵּק בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא יִרְאֶה לְעָנִי מוֹדַעְתּוֹ וְיַשְׁלִיךְ לְפָנָיו. רִבִי שְמוּאֵל בַּר אֶבוּדַמָא בְּעִי כִּילָּה אֶת שָׂדֵהוּ אַתְּ אֲמַר חָזְרָה פֵּיאָה לָעוֹמָרִין. אֲפִילוּ כֵן בַּעַל הַבַּיִת מְחַלֵּק בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא יִרְאֶה לְעָנִי מוֹדַעְתּוֹ וְיַשְׁלִיךְ לְפָנָיו.

פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:א׳

1 כתב יד א הפאה כו'. מכאן שהפאה נתנית במחובר לקרקע. פי' מלשון לא תכלה דריש דמשמע לו שאסור אפי' לקצור אותו הפאה:

2 כתב יד ב מכאן שהפאה נתנית במחובר. דריש לא תכלה פאת שאסור לקצור הפאה:

3 כתב יד א תלתן בעמיר. פי' העמיר הוא הקשין של תלתן והם ראויים לאכילת אדם קצת וע"ז אמרו במס' שבת עמיר כמלא פי טלה:

4 מה ראית לרבות אלו. פי' כיון דבלא טעמא קאמר אלא ממיעוט דאותו א"כ קשה מה ראית:

5 כתב יד ב תלתן בעמיר. הוא הקשין של תלתן וחזי קצת לאכילת אדם וז"ש בשבת פ"ז מ"ד עמיר כמלא פי טלה. אין תימר מחובר. שהוא מדאורייתא בתלוש צריך לקרוא שם פאה למטן:

6 כתב יד א מחובר או אינו מחובר. פי' הא דבמקום סכנה צריך להוריד להם הפאה אם הוא מחוור מדאורייתא או לא:

7 ומפרש הנ"מ אין תימר מחוור. פי' מדאורייתא אסור ליתן שם פאה במחובר א"כ צריך לקרוא שם פאה למטן:

8 אין תימר אינו מחוור קורא שם פאה למעלן. והשתא מפרש הנ"מ אי מותר לקרוא שם פאה למעלן אי לא ומפרש לענין הוצאה וכדמפרש אין תימר כו':

9 ודחי אפי' תימר. פי' לענין זה אין נ"מ כלל דלענין הוצאה משל בעה"ב:

10 וכדמפרש מפני הסכנה. פי' דהוי סכנה אי הוי הוצאה משל עניים לא יתנו ההוצאה אלא הם יקחו בעצמם ויבואו לידי סכנה:

11 כתב יד ב הטריח על בעה"ב שתהא הוצאה שלו מפני הסכנה. דאי תימר הוצאה משל עניים לא יתנו ההוצאה אלא יעלו בעצמם ויבואו לידי סכנה:

12 כתב יד א ה"ג תני בשם ר"מ כל האילנות. פי' כל האילנות צריך להניח פאה למעלן ולאו דוקא דלית ודקל לחוד:

13 ומקשי ר"מ לא דריש קציר. פי' אלא ממיעוט דאותו ולכך איכא למימר דממעט מהא כל האילנות אבל אי הוה דרשי' קציר אין למעט אלא זה שאינו דומיא דקציר והיינו אם יש בה סכנה אבל אילן שאין בה סכנה מהיכי תיתי:

14 ומשני כ"ע דרשי קציר אלא רמ"א כל האילנות סכנה. ולכך ממעטינן מקציר:

15 מעשה שמתו ה' אחין כו'. פי' דמייתי ראיה דחלוקי אגוזים נמי יש בה סכנה:

16 כתב יד ב ר"מ לא דרש קציר. אלא דריש מיעוט דאותם ואיכא למימר דממעט כל האילנות. ומשני כ"ע דרשי קציר ומקציר ממעטינן אילנות שיש בהם סכנה ולר"מ כל האלנות סכנה:

17 כתב יד א בעה"ב שקרא שם פאה וכילה כו'. פי' אז עובר על לא תכלה פאת שדך אבל כשלא קרא שם פאה וכילה אז לא קרינן כלל פאת שדך אלא לא תכלה שדך:

18 כתב יד א התנו ביניהם. פי' שבעה"ב התנה עם העניים שיקח הוא את שלהם והוא יתן להם אחרים תחתיו:

19 כתלוש אין שומעין לו. פי' שיהא שלו פאה ויהא פטור מן המעשרות אלא שלו חייב ושלהם פטור:

20 כתב יד ב התנו ביניהם. שבעה"ב התנה עם העניים ליקח את שלהם ולתת להם אחרים תחתיו:

21 בתלוש אין שומעין לו. שיהא שלו פאה ופטור ממעשרות אלא שלו חייב ושלהם פטור. אמר נכדו הצעיר. הנראה לפי ביאורו זה ל"ג אפילו כן אין שומעין לו. אלא גרס בתלוש אין שומעין לו:

22 כתב יד א אלא בעה"ב. תיבת אלא מיותר:

23 בעה"ב יחלק בידו. פי' דקאי על מתני' דקתני מוריד ומחלק לעניים מפרש דהיינו מחלק בידו ולא ישליך לפניו כדמפרש שמא יראה עני מדעתו וישליך לפניו:

24 את אמרת חזרה פאה לעומרין. פי' מבעיא ליה אם צריך ג"כ בעה"ב לתלק בידו או לא:

25 ומפרש אעפ"כ בעה"ב מחלק כו':

26 כתב יד ב בעה"ב יחלק בידו. קאי על מתניתין דקתני מוריד ומחלק לעניים מפרש מחלק היינו שבעה"ב מחלק בידו כו':

27 את אמרת חזרה פאה לעומרין. ומבעי לי' אם צריך בעה"ב לחלק בידו או משליך לפניהם ופשיט אעפ"כ כו':

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ח׳:ב׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ב׳:ב׳ »